זק ואח' נ' טפחות בע"מ ואח'

פסק דין

פלונים (להלן – "החייבים"), חבו חוב לנתבע 1, אשר מינה את הנתבע 2 לשם גביית החוב בהליכי הוצאה לפועל. הנתבע 2 מונה ככונס נכסים על דירת החייבים אך בטרם הספיק לפעול למכירתה התברר לו כי החייבים מכרו את הדירה לתובעים. הנתבע 2 סבר כי הסכם המכר ראוי ולכן הוא הסכים לאשרו בתנאי שהתמורה שתתקבל מהתובעים תועבר לבנק לשם פרעון חובם של החייבים. דא עקא, שבפי התובעים היו טענות נגד החייבים בנוגע למצבה הרעוע של הדירה בעת שנמסרה בה החזקה, ולכן הם ביקשו לקזז מהתמורה סך של 36,000 ₪. כיוון שכך, כרתו התובעים והנתבע 2 הסכם לפיו יקבלו התובעים את החזקה בדירה תמורת תשלום מלוא התמורה החוזית, ואולם בסעיף 4 להסכם נקבע כי:

"מוסכם על הצדדים שסכום התמורה כולל סך של 36,000 ₪ שמשולם למזרחי – טפחות כפיקדון. אם וכאשר יוחלט על ידי בית המשפט שהקונים (הכוונה לתובעים – א.ר.), זכאים לפיצוי מהמוכרים (הכוונה לחייבים- א.ר.), ושעל מזרחי טפחות להשיבו לקונים, מזרחי טפחות ישיב לקונים את סכום הפיצוי שייקבע עד לסך של 36,000 ₪".

בהמשך לכך, שילמו התובעים את מלוא התמורה, קבלו חזקה בדירה והגישו תביעה כספית נגד החייבים. התביעה נגד החייבים נדונה לפניי כב' סגן הנשיא שמיע והסתיימה בפסק דין לפי סעיף 79א' בגדרו נקבע כי:

"הנתבעים שכנגד (החייבים – א.ר.) ישלמו לתובעים שכנגד (התובעים שבפניי – א.ר.), סך של 36,000 ₪ כסכום כולל. אולם בהתאם להסכמת הצדדים יוכלו התובעים שכנגד לגבות סכום זה אך ורק מתוך הסכומים המופקדים בבנק המזרחי טפחות על פי ההסדר מיום 30/01/07 בין עו"ד פרקש ב"כ מזרחי טפחות וכונס הנכסים לבין התובעים שכנגד. על בנק המזרחי לפעול בהתאם לאמור ולהעביר לב"כ התובעים שכנגד עו"ד מוטי קרויזר את הסכום הנ"ל".

לנוכח פסק הדין פנו התובעים לנתבעים בדרישה לקבל את הסכום הנ"ל, אך הנתבעים סירבו לשלמו. הנתבעים טענו כי לפי ההסכם לא די בכך שהחייבים חויבו לשלם פיצויים לתובעים, אלא על התובעים להציג החלטה שיפוטית לפיה הבנק חייב לכסות את חיובם של החייבים. בהמשך לכך, פנה הבנק לכב' סגן הנשיא שמיע בבקשה לבטל את פסק הדין הנ"ל ככל שהוא התיימר לחייב את הבנק לשלם דבר מה, וזאת בנימוק שהבנק כלל לא היה צד להליך. כב' סגן הנשיא שמיע הבהיר בהחלטה מיום 06/10/10 כי פסק הדין לא הטיל חובה כלשהי על הבנק וככל שיש חובה לבנק להשיב לתובעים את כספם היא נובעת מההסכם שבין הצדדים. כב' סגן הנשיא שמיע לא נדרש ,אפוא, לשאלה האם לפי ההסכם די בכך שהחייבים יחויבו בדין כדי שהבנק יהיה חייב לשלם את סכום הפיצוי מן הפיקדון שבידיו, או שיש צורך בהחלטה שיפוטית נוספת הקובעת שהבנק אחראי לחובם של החייבים.

אחר הדברים האלה הגישו התובעים את התביעה שבפניי לחייב את הנתבעים להעביר אליהם את הסך של 36,000 ₪. התובעים טוענים כי לפי ההסכם די בכך שהם זכו בפסק דין נגד החייבים כדי שהבנק יחויב, לפי ההסכם להשיב להם את מה שנפסק.

הנתבעים טוענים כי לפי ההסכם חייב הבנק להשיב את הסכום האמור רק בהתקיים שני תנאים מצטברים; האחד, קביעה לפיה על החייבים לפצות את התובעים. והשני, קביעה לפיה הבנק במעמדו כנושה של החייבים וככונס נכסים אחראי או ערב לחובם של החייבים כלפי התובעים. במילים אחרות, הבנק כופר בטענה לפיה הוא הסכים להכפיף עצמו מראש לכל מה שייפסק בהתדיינות שבין התובעים לחייבים.

לשון ההסכם תומכת בעמדת הבנק. בסעיף 4 להסכם לא נכתב כי הבנק יעביר את הכסף לתובעים אם יוצג בפניו פסק דין המחייב את החייבים לפצות את התובעים. אלא, בסעיף 4 נאמר כי הסכום ישולם אם בית המשפט יחליט שהתובעים זכאים לפיצוי מהחייבים "ושעל מזרחי טפחות להשיבו לקונים". משמע מכאן, שהבנק שמר לעצמו את הזכות לטעון שגם אם החייבים חויבו לפצות את התובעים הרי שהבנק איננו אחראי לחובם. זאת ועוד, פרשנות זו להסכם תואמת את חילופי המכתבים בין הצדדים עובר לכריתת ההסכם. הנה כך, בתחילה שלח ב"כ התובעים דאז מכתב מיום 03/12/06 לנתבע 2 (נספח י"ג לכתב ההגנה), בו נטען כי מרשיו זכאים לקזז מסכום המכר סכומים מסוימים כפיצוי בגין הפרת ההסכם על ידי החייבים. בתשובה הודיע הנתבע 2 לב"כ התובעים כי לשיטתו "אין היחסים בין המוכרים לקונים מעניינו של מרשי בנק מזרחי טפחות" (נספח ט"ו לכתב ההגנה). ובהמשך אותו מכתב הבהיר הנתבע 2 כי הבנק הסכים ויסכים להסיר את השעבוד שרבץ על הדירה לטובתו רק אם ישולם לו סך של 95,000 דולר ללא כל הפחתות. על רקע עמדה נחרצת זו של הנתבע 2 נקל להבין כי לא לחינם נוסח סעיף 4 להסכם כפי שנוסח. התוספת "ושעל מזרחי טפחות להשיבו לקונים" נוספה מפני שהבנק כפר בזכותם של התובעים לקזז סכום כלשהי מהתמורה המגיעה לו. נזכיר, כי לעת כריתת ההסכם היה הבנק בעמדת כוח כלפי התובעים, שכן היה לו שיעבוד על הדירה, ואף מפתחות הדירה היו בידיו. על כן לא סביר שבמסגרת ההסכם ויתר הבנק על טענתו שהתובעים לא רשאים לנכות דבר מהסכום שהובטח לבנק.

אשר על כן דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. בהסכמת הצדדים, הגם שהיא לא קיבלה ביטוי מובהק בפרוטוקול, אין בפסק דיני כדי למנוע מן התובעים להגיש תביעה כנגד הבנק בטענה שמכוח עילה כלשהי,חיצונית להסכם, הם זכאים לקבל מהבנק את הסך של 36,000 אותו חויבו החייבים לשלם להם. למען הסר ספק אדגיש כי כמובן שאין להסיק מפסק דיני עמדה כלשהי לגבי סיכוייה של תביעה עתידית שכזו.

ניתן היום, י"א סיון תשע"א, 13 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: